דימוי גוף נשי אחרי לידה והשפעת הרשתות החברתיות

נושא דימוי הגוף, ובפרט זה הנשי, מורכב דיו עוד טרם נדבר על היריון ולידה, ומתעצם ביתר שאת לאחריה. מגיל צעיר אנו למדים לשים לב לחשיבות שהמבוגרים סביבנו מייחסים לנושא הגוף ה"אידאלי", וכך מתעצבת אצלנו בהדרגה תפישה, לעתים מעוותת, של הגוף ויחסנו אליו.

מתבקשת כאן השאלה מדוע אנו כחברה מייחסים משמעות כה רבה לקדוש הגוף, על פני היבטים פנימיים, שלמעשה הם אלה האמורים להגדירנו באמת. לאחר הלידה, גוף האישה חווה טלטלה משמעותית (כמו גם הנפש), לעתים טראומטית, על אף שמדובר בשינוי חיובי. או אז יש מקום לקחת את הזמן והלגיטימציה להתאוששות ולהתכנסות פנימה, אל התא המשפחתי המתחדש ומתרחב עם בוא התינוק/ת החדשים. כן, הגוף משתנה אחרי לידה, כמו שכל חיינו משתנים להם (ביחוד לאחר הולדת ילד ראשון), החל משעות השינה שלנו ועד סדרי העדיפויות השונים, הזוגיות והפניות אליה. דוקא בצומת מטלטלת ומשמעותית זו, אין אישה אולי שלא נתקלה בשאלה: "כמה נשאר לך עוד לרדת במשקל..?". מדוע? כי נגענו כאן במורכבות גדולה, וביחוד כשכל הדימוי העצמי שלנו נשען על דימוי הגוף וקידושו על פני היבטים אחרים. זה בדיוק הזמן והמקום לפרגן לעצמנו על התהליך הנפלא שעברנו, באמצעות אותו גוף.. ולגלות כלפיו יחס אוהד, על שעזר לנו לחוות דרכו חוויה כה משמעותית של היריון ומסע הלידה, ולקבל את המתנה הנפלאה הזו בדמות תינוק/ת.

למה יש את הלחץ הזה "לחזור לעצמנו" כ"כ מהר ?

החברה היא בעצם סוג של מראה – משקפת לנו למעשה את מה שאנו חשות כלפי עצמינו. כאשר אישה חשה ערעור בתפישת העצמי שלה, ובדימוי הגוף שלה, זה ההדהוד שתקבל מסביבתה… .ואז נקבל שדרים ומסרים חיצוניים לכך שעלינו לחזור במהרה למשקלנו הקודם. בפועל, צירוף המילים "לחזור לעצמינו" אינו באמת ריאלי… מסיבה זו, לאחר הלידה לעתים חלק מהנשים חוות אובדן גם ברמה הפיזית: הגוף שהיה לנו לפני ההיריון אינו זה שנראה כיום במראה, לאחר הלידה, וכנראה לעולם לא יהיה. לאבל ישנם שלבים: הכחשה, מקוח, כעס, דכדוך, השלמה. יש לתת את הדעת גם על תהליך חשוב זה ולאפשר לעצמינו לעבור דרכו. יחד עם זאת, זה בדיוק הזמן להזכיר לעצמנו שהמעבר לאימהות הוא הוא הנשיות בהתגלמותה! זו אולי האיכות הנפלאה ביותר שיכולה להתווסף לאישה. במעבר לאמהות הראשונית יש ממש קפיצה קוונטית, והגילוי החיצוני של התהליך בגוף בא בסה"כ להזכיר לנו את זה..

אם נחשוב לרגע לעומק, הרי שישנה סימבוליות רבה לחום ולרוך של האמהות עם המראה החדש – העגול והאמהי, הרחמי.. (כן, גם לרפיון השרירים בבטן..). אמהות טומנת בחובה עבורנו גם איכויות ומתנות אחרות: בגרות, עומק, יכולת הכלה שהולכת וגדלה למצבים חדשים – יש מקום ללמוד ולקבל שינויים אלה באהבה.

עלינו לזכור כי בתרבויות עבר, ניתן המון מקום של כבוד דוקא לאישה הבוגרת – זו שחוותה חוויות משמעותיות בחייה, וביכולתה להנחילן לצעירות השבט.. זו שליופיה החיצוני התווסף גם "אופי".. התרבות המערבית לעומת זאת, מגדירה את נושא היופי הנשי בעיקר עפ"י סטריאוטיפים של "נכון" ו"מקובל". הגישה התחרותית שמאפיינת חברה זו,לעתים באה לידי ביטוי גם בנושא משקל הגוף והדחיקה העצמית והחברתית להגיע ל"הישגים" גם במישור זה.

כמוכן, החברה שלנו מאופיינת בגלובליות אדירה – אישה אחרי לידה לא משווה עצמה רק לחברותיה אלא גם למיליוני נשים ברשתות החברתיות שילדו יחד איתה. למעשה, הרשתות החברתיות והאינסטגרם מעודדים בקרבנו את המקום של ההשוואתיות – "תראו איך היא ירדה במשקל כל כך מהר"… מעבר לאשליה הויזואלית, הלא מציאותית לעתים, בה ניתן להבחין בתמונות המועלות ברשת, ענין זה עלול גם להציף ביתר שאת תחושות של כשלון (מעצם ההשוואתיות שאינה הוגנת), ומשם קצרה הדרך לחוות גם דכאון שלאחר הלידה. חשוב להבין כי קשת הרגשות של נשים אחריי לידה היא גדולה מלכתחילה ובפרט אצל נשים עם דימוי עצמי ודימוי גוף נמוכים: דכדוך, עצבות, תחושה של "אני לא רצויה", "אני פחות נחשקת" (חסר היכולת והפניות לקיים יחסי מין בתקופה שלאחר הלידה, ובפרט לידה ראשונה, אינו מוסיף כמובן).

הרשתות החברתיות מאוד מזינות תחושות אלו. עלינו להיות מודעים לכך שמדובר בתהליך שיכול להיות מאוד הרסני וממכר, עד לכדי כפייתיות. הנטיה למעקבים מהסוג הנ"ל ברשתות מאופיינת בראייה מאוד חד מימדית של מה שנראה, ואינה מקדמת בדבר. זו הסתכלות דרך פריזמה מאוד צרה ולא תמיד מציאותית, ששמה אותנו כאמור במקום השוואתי ומנמיך (את עצמינו).

משום כך, חשוב שנהיה מודעות לבחור סביבה שהיא תומכת ומחבקת, בשונה מהנ"ל. למשל, הצטרפות לקבוצות נשים אחרי לידה מסוגים שונים (קבוצות תמיכה, עיסוי תנוקות וכיו"ב), יכולה לאפשר חיבור הדדי, תומך ומפרה – סוג של שבטיות מבורכת, ובודאי כזו שמפגישה אותנו עם מקום מציאותי יותר.

אז מה ניתן לעשות כדי לשמור על עצמנו לאחר הלידה?

ככל שנקדים לעשות את העבודה על הדימוי העצמי ודימוי הגוף שלנו עוד לפני תכנון ההיריון הראשון, כך קטן הסיכוי שנחווה טלטלה גדולה בתפישת עצמינו במעבר זה. מדובר בעבודה על תפישת עצמי חיובית ומאוזנת שתכין אותנו לקבל בהשלמה ובאהבה את המעבר המבורך.

לאחר הלידה חשוב מאוד, כאמור, שנברור ונבחר את ההזנה הרגשית שלנו: להיות מודעות מראש למה מחזק ומה מחליש אותנו ברמה הרגשית, והיכן לשים את הפוקוס. מה באמת מרומם ומעצים אותנו בתקופה רגישה זו?(האם אכן תמונות אינסטגרם כדוגמת הנ"ל?). חשובה כאן ההבחנה בין עיקר וטפל – מהו העיקר בחיינו כרגע, ומה יכול להמתין..חשוב לזכור שכל מה שנחווה בזמן זה יכול להיות הזדמנות עצומה לגדילה והתפתחות. החברה השבטית, מאד מסייעת לנשים לחוש טוב עם עצמן. על כן בתקופה זו חשוב שנשתדל להקיף עצמינו בתמיכה ולא נהסס לקבל עזרה, אלא נשאר קרובות לבסיס, לביחד. בחברות שבטיות אחוזי הדכאון נמוכים מאוד, עד כדי אפסיים, שהרי האישה לעולם לא לבד …
בעיקר חשוב: להרשות לעצמינו לזרום עם הטבע, עם אנרגיית החיים הטבעית, במקום להתנגד לה! 
אפשר לעבוד בחדרי הכושר שעות ארוכות על עיצוב וחיטוב.. אולם להסתפק בכך משמע אולי לפספס משהו גדול בהרבה, שהוא החיבור המחודש לעצמינו במעבר לאמהות המתהווה.
קפלים בבטן וצלקות היריון למיניהן, הם חלק מהותי ממי שאנחנו (כמו גם כתמים.. קמטים..). ככל שנכחישם – לא נועיל לעצמינו. ברגע שנקבלם ונלמד לראות את היופי הטמון בהם – נהפכם למשהו מעורר השראה, המדגיש את כברת הדרך שעברנו ואת החוויות המיוחדות בהיסטוריה האישית שלנו. ראו בהן עיטור של כבוד וביטוי של כוחות – הרווחנו ביושר כל אחד ואחת וזכינו כך לגרסה חדשה של עצמינו. זו הזדמנות לעוד רובד של קבלה ואהבה עצמית, המלווה בהמון חמלה! הנטיה ללכת שבי אחר היבטים חיצוניים בלבד אינה באמת מקדמת אותנו ובודאי שאינה מאפשרת גדילה אמיתית.

שלכם ובשבילכם,

רויטל רגב.