האם אתם “קונטרול פריק”?
על הצורך בשליטת יתר והתגברות נכונה עליו

אדם המכונה “קונטרול פריק” הוא זה החווה צורך מוגבר בשליטה בסיטואציות בחייו, במהלכים ובאנשים סביבו. צורך זה בשליטה מביא בדרך כלל לקשיים בתחום הרגשי והבינאישי.

אנשים המאופיינים בצרכי שליטה נראים לנו מן הצד מתוחים וכועסים, שכן, הצורך לשלוט בכל דבר מלווה בדריכות, קפדנות ודאגה תמידית לגבי איכות ביצועיהם העצמיים, כמו גם אלה של אחרים. מאחר ורק לעיתים נדירות הציפיות יענו באופן מושלם- חוויות של אכזבה, כעס ותסכול ילוו תדיר את אנשי הקונטרול פריק. המתח והתסכול המתמשכים, לצד נטייה מוגברת לוויתור על עזרה ושיתוף במטרה להימנע מהישענות על אחרים, מביאים פעמים רבות גם לשחיקה, עייפות ומותשות. כל אלו עשויים בסופו של דבר להתבטא גם בהפרעות רגשיות שביניהן דיכאון, הפרעות חרדה, הפרעות אכילה וכיו”ב.

סביבתם הקרובה של אנשי הקונטרול פריק נוטה להתלונן פעמים רבות על חוסר האמון, השתלטנות ולעתים תחווה תחושות של חוסר ערך וחוסר יכולת. במקביל יחווה הקונטרול פריק חוסר שביעות רצון ואכזבה מאותה סביבה, בדידות, חוסר מובנות והעדר תמיכה. כל אלה יתבטאו גם בעמותים חוזרים ונשנים עם המשפחה, חברים ובמקום העבודה. חוסר היכולת להיעזר באחרים עלול להביא ללקיחת אחריות רבה מידי באופן מכביד. הם נוטים לפתח גישה בלתי מתפשרת, ומתקשים לנהל משא ומתן ולקבל חולשות של אחרים, שכן, הם ביקורתיים מאוד, הן כלפי עצמם והן כלפי סביבתם.

הקונטרול פריק מלווה ע”י חרדה תמידית מפני כשלון (לימודי /מקצועי/ בינאישי וכו’). על מנת שחרדה זו לא תכריע אותו, הוא ינסה לשלוט בסובבים אותו, כביכול בכדי למנוע את אותו כשלון… אלא שבאופן פרדוקסאלי, כך בדיוק הוא מייצר את הכשלון!

אדם עם צורך גדול בשליטה מאופיין לרב בחרדה להיפגע על ידי הסביבה, ברמה של סכנה קיומית. זהו בעצם מנגנון הגנה מפני אותה סכנה…

מקור הבעיה טמון בתחושת סכנה קיומית המלווה מן הילדות המוקדמת. הפרעה זו היא בדרך כלל תולדה של הפרעת חרדה, הנוצרת מהעדר תחושת הבטחון בילדות (שאמורה להינתן ע”י הדמויות המטפלות הקרובות). בהתפתחות הנורמלית, רובנו רוכשים חוויות של שליטה, בחירה ויכולת השפעה, היוצרות תחושת מוגנות. אלא שלעיתים נסיבות החיים אינן מאפשרות את התפתחותן של תחושות טבעיות אלו. במקרים אלה האדם חווה בעצם אובדן שליטה, שנוצר ע”י חוויות של הזנחה, פגיעה מתמשכת ואף נטישה. כך קורה שאנשים שחוו טראומות מעין אלה בתחום הבינאישי (כמו גם חוויות של אלימות ופגיעה מינית), יגדלו בתחושת “אני ואפסי” – תחושה שאינם יכולים לסמוך על איש מלבד עצמם.

חשוב להדגיש כי גם אנשים אשר לא חוו טראומות קשות, אלא פגיעות מינוריות יותר בקשרים בינאישיים, עלולים לפתח מנגנון הגנה של שליטת יתר בסביבתם. בבגרות, תחושות חוסר האמון באחרים יכולות להתבטא בפגיעה קשה באמון בזולת ובצורך של האדם להיות דרוך ובשליטה, כביכול כדי לחוש יותר בטוח ומוגן מפני פגיעות אפשריות.

פן נוסף של שליטת יתר הינו פרפקציוניזם: אנשים אשר מציבים לעצמם רף ביצועים גבוה מאוד כדי להגיע ל”מושלמות”. לשם כך יעדיפו אלה לא פעם לקחת על עצמם את מרבית העבודה ו/או לדחוק באחרים לפעול בדיוק בהתאם לרצונם.

הצורך להיות בשליטה על חיינו, הינו צורך טבעי, אבל כשאנו מרגישים צורך עז לשלוט גם על האנשים מסביבנו ולכפות עליהם שוב ושוב את דעתנו, אזי יתכן כי מדובר בהפרעה נפשית, הדורשת התערבות טיפולית. אדגיש כי מדובר ברצף מסויים, המייצג רמות חומרה של ההפרעה.

מהן תופעות הלואי שחווה ה”קונטרול פריק”?

ההשלכות ותופעות הלוואי שעלולות להיגרם כתוצאה מההפרעה של צורך בשליטה יכולות להתבטא הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי:

  • צורך תמידי בשליטה מייצר תחושת דריכות וסכנה מתמדת, ה”מעודדות” ייצור מוגבר של הורמוני ה- Stress (כדוגמת הקורטיזול). בזמן Stress מופרשים בגוף הורמונים מסוימים שגורמים להתעוררות מערכת העצבים הסימפתטית, הגורמת לדפיקות לב מואצות, נשימה מהירה, זרימת הדם מוגברת לגפיים (ידיים ורגליים), ופחות לאיברים הפנימיים, אשר תפקודם נפגע כתוצאה מכך. תגובה זו מכונה “Flight or Fight”, מצב הנוצר בגוף על מנת לאפשר לנו לברוח או להילחם (למרות שפעמים רבות לא מדובר בסכנת קיום אמיתית ואין לנו אפשרות, לא לברוח, ולא להילחם… אך תחושות אלה נשארות בגוף!).
  • צורך בשליטה גורם להתנהגות כפייתית, תבניתית ולא פרודוקטיבית, לעתים עד לכדי התקפי חרדה.
  • בדידות ומיעוט קשרים חברתיים: בדרך כלל הסביבה נוטה להתרחק מאנשים עם צורך מוגבר בשליטה, שכן, השהייה לצידם מעוררת מתחים, תחושת דריכות ועימותים רבים – הם אף פעם אינם מרוצים ומסופקים דיים.. מסיבה זו, הקרובים אליהם יעשו מאמצים אף להסתיר מהם מידע שעלול חלילה לעורר בהם ביקורת או כעס.
  • זוגיות עם בן/בת זוג בעלי צרכי שליטה מוגזמים עשויה להיות חוויה מתסכלת ומלווה בפגיעה בערך העצמי, במתחים ועימותים או בתחושה של ביטול עצמי וכניעה חוזרת ונשנית לדרישותיו של בן/בת הזוג.

אז מה קורה בטיפול?

מודעות של קונטרול פריק לבעייתו ונכונותו לפנות לטיפול אינה ענין של מה בכך. רבים מאנשי הקונטרול פריק אינם חווים את שתלטנותם כמוגזמת אלא כנובעת מכורך המציאות (“אם אני לא אעשה את זה – כלום לא יקרה מעצמו..”). כמו כן, חוסר האמון הבסיסי שלהם גורם להם לפקפק באפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי.

הטיפול יתמקד בזיהוי הגורמים העומדים בבסיס צרכי השליטה:

מה מקורן של תחושות אלו, ואלו נסיבות חיים הביאו להיווצרותן?

כיצד המטופל מרגיש כאשר הוא חש שהשליטה נלקחת ממנו?

אילו מחשבות ופנטזיות יש לו על מה שיתרחש אם השליטה תצא מידיו, ואם ביצועיו לא יהיו מושלמים?

הטיפול יתמקד בחקירת החוויות בתחום הבינאישי ובניסיון לבסס תשתית טובה יותר של אמון, חמלה עצמית, ויכולת לסמוך על האחר.

בדרך כלל, כאשר מקורם של צרכי השליטה מובן והמטופל מזהה באופן מעמיק יותר את השלכות התנהגותו – היכולת להרפות מהשליטה גדלה והוא זוכה ליותר דרגות חופש.

פעמים רבות הדרך להתמודדות עם פרטנר/ית שהם קונטרול פריק ומסרבים לטיפול היא פנייה לטיפול דווקא של בן הזוג ה”נשלט”. במסגרת טיפול זה המטופל יכול לבחון את דפוס היחסים ואת גורמי העומק אשר הביאו לבחירה בקשר מסוג זה, וכך לרכוש יכולת טובה יותר להציב גבולות לשתלטנותו של בן הזוג. במקרים רבים השינוי שחל בהתנהגותם של בני הזוג מדרבן את הקונטרול פריק להגיע בעצמו לטיפול.

 

שלכם ובשבילכם,

רויטל רגב.