טיפול במתבגרים

היעדרות משיעורים בביה”ס, אלימות פיזית ו/או מילולית, חזרה מאוחרת מאוד הביתה, בריחה מהבית, חוסר הקשבה להורים, דרשנות יתרה ללא התחשבות בשאר בני משפחה, גניבות, קללות, שימוש בסמים ואלכוהול… מוכר? מדוע בעצם כל זה קורה?

הטיפול בבעיות נוער מחייב התייחסות ספציפית למאפייניהם וצורכיהם המיוחדים של המתבגרים.

מתבגרים מגיעים לטיפול לעיתים מיוזמתם, ופעמים רבות ביוזמת הוריהם או ביה”ס. לפיכך הם חוששים, נרתעים, מתביישים, ולעתים כועסים ואינם מבינים מדוע עליהם להיפגש עם המטפל. לא אחת הם מגיעים למפגש הטיפולי עם תחושה שלפניהם “עוד מבוגר שממילא לא יבין”.

אחת המשימות החשובות העומדות בפני המטפלים במתבגרים היא מציאת הדרך אליו. עבודה רבה מושקעת ביצירת תקשורת ו”חיבור” משמעותי, כבר למן המפגש הראשון. מה שנדרש אולי בטיפול יותר מכל, הוא יצירתיות: להשתמש בידע לגבי תהליכים שעוברים המתבגרים, ובהבנה של הצורך הפרדוקסאלי באחדות ובנפרדות בעת ובעונה אחת.

הפנייה לטיפול עבור הנער או הנערה מורכבת ומעוררת רגשות שונים אצל ההורים. לעתים עולה תחושת הקלה מכך שלא נצטרך לשאת בעול לבד ושיהיה מקום שבו ילדנו יקבל תמיכה והבנה. חלק מאתנו מתקשים להשלים עם העובדה שאנו זקוקים למישהו מבחוץ על מנת להתמודד עם בעיה בגידול ילדנו, ולכן פנייה לטיפול נחווית כויתור או כישלון. לצד רגשות אלה, עולות גם ציפיות לכך שיקרה משהו שישנה את המצב, תקווה ואמונה שדברים יכולים להשתנות.כל אלה ועוד הם רגשות טבעיים האופייניים לתחילת טיפול.

בטיפול במתבגרים אני נפגשת עם המתבגרים עצמם מספר פגישות, במהלכן מתהווה הקשר האישי ונוצרת ההיכרות עם עולמם הפנימי. התהליך מתרחש בקצב ובאופן המתאימים להם. בפגישות אלו מתאפשר למתבגר להיות זה שמוביל וקובע את התכנים בהם יעסוק הטיפול, כשהמטרה היא ליצור מרחב פתוח ומכיל בו יוכל להעלות התלבטויות וקשיים.

המתבגרים נמצאים בשלב בחייהם בו הערפול הפנימי מזמין מן המטפל בהירות, התמקדות, הובלה, הנחיה אסרטיבית, אף כי מכבדת, בטוחה אך גם רגישה.