יחסי חמות–כלה – הקונפליקט הנצחי?
באנגלית זה נשמע מבטיח – "Mother in law" – הכלה התחדשה בעוד אם.. אלא שבפועל, מיתוס החמות המרושעת והאיבה בין כלה לחמות הוא מיתוס עתיק יומין החוצה ערים ויבשות.
אז מה הופך את היחסים הללו למורכבים כך כך?
קונפליקטים חמות-כלה, שכיחים יותר בהשוואה ליחסי חתן-חמיות.
למה בעצם? מפני שבעוד על הבן לעבור תהליכי פרידה מהאם, לתפוש עצמו כשונה ואחר ממנה, על מנת לגבש זהות גברית, ובהמשך לבחור בבחירת ליבו ולדבוק בה, הבת יכולה להשאר מזוהה עם האם כאישה. הרי הבת, כאישה, דומה לאם ולמרות המחיר הרגשי הכרוך בחוסר הנפרדות שלה, גם הבחירה בבן הזוג, מאיימת פחות על הקשר ביניהן בעיני האם.
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד
(בראשית ב' 24). על חובתו של אדם להיפרד מהוריו לטובת יצירת קשר איתן עם אשתו, אנו למדים כבר מהתורה. אלא ש"עזיבת הקן" של הבן יכולה להיות מורכבת יותר עבור האם, שכן, היא מחייבת את שניהם בקבלת הנפרדות ביניהם ואיפשורה. לכן, אמהות עם צרכי שליטה וחרדה, המעודדות תלות של הבן בהן, תתקשנה לאפשר לבן לפתח חיים עצמאיים ונפרדים משלהן. אם כזו תעדיף, באופן לא מודע, להותיר את בנה במקום ילדי, חלש, ולחלופין, "טיפולי" מולה, באופן שיקשה עליו לבנות חיים עצמאיים ונפרדים משלו. קל וחומר לגבי יצירת זוגיות על ידו ובחירה ב"אישה אחרת" זולתה…
כאשר מראש קיימת התנגדות מצד ההורים לקשר עם בת הזוג, ביקורת ושיפוטיות, הרי שעם מיסוד הקשר כל אלה עתידים להחריף.
החמות ה"מרושעת" – פרופיל
מדובר בדרך כלל באם המתקשה, כאמור, לייצר נפרדות מול בנה ולראות בו אינדיבידואל בפני עצמו, עם צרכים ורצונות משלו. זו האם המכוננת יחסים סימביוטיים עם בנה. היא תעודדו לשתפה בחייו האינטימיים, ולהיעזר בה גם בתחומים בהם יוכל להסתדר בכוחות עצמו.. כל זאת תוך העברת המסר הסמוי שאין ביכולתו לראות את "התמונה המלאה" ולבצע בחירה נכונה ומושכלת באהובתו.. מסר של חוסר אמון ביכולתו לבחור להתמודד עם בחירותיו כבוגר. כניסה של אישה לחייו, ובפרט אם זו אהובה עליו מאוד, בקשר רציני ולא מזדמן, עלולה להתפש בעיניה כמאיימת במיוחד ואף מסוכנת. עצם הבחירה שלו בה, יכולה להחוות על ידה אף כסוג של בגידה בה, ולכן היא תעשה הכל על מנת לעורר בו תחושת אשמה ע"י סחטנות רגשית, והצבתו מול קונפליקט נאמנויות בלתי אפשרי. במרבית המקרים נמצא כי הזוגיות של האם עצמה אינה מספקת, ולמעשה הקשר עם הבן נחווה כסוג של פיצוי על יחסים זוגיים חסרים אלה. מכאן, הדרך לקונפליקט קצרה מאוד – כל ניסיון של הבן וזוגתו להתוות גבולות בינה לבינם, יתקל בהתנגדות ובזעם מצידה, כאשר הכלה (אלא מה?!) תשמש המושא לתסכול ולכעס. זו תספוג ביקורת רבה, עלבונות ואף שנאה, שהרי אף אישה אינה טובה דיה עבור הנסיך יורש העצר…
מהי תרומת הבן לקלחת?
בן הזוג עצמו תורם את חלקו, ליחסים המורכבים המתהווים בין אמו לבת הזוג, בעיקר כאשר הוא אינו מרגיש בטוח בנפרדות שלו, ונאחז ברצונו לרצות את אימו ולהמשיך להיות לה הבן המהולל (לעתים, המועדף). לעיתים יתפוש את הניסיון של בת הזוג לתפוס את מקומה לצידו, כאיום על הקשר עם אמו. זאת מתוך אותו קושי לראות עצמו כישות נפרדת מאימו והחשש לאבד את הקרבה אליה ואהבתה אליו. באופן זה, הבן יחווה כל טענה של זוגתו מול אימו ככזו המופנית ישירות אליו. הקשר הזוגי אפוא, הופך עד מהירה לקשר משולש. פעמים, ימלא הבן את תפקיד "המפריד בין הנצים" ויחפש "אובייקטיביות" במקום בו שלטת סערת רגשות. כל המנעות שלו מעימות עם אימו ומהצבת גבולות ברורים וישירים מולה, יחריף את הקונפליקט בין בני הזוג.
לעיתים, הקושי של הבן להתעמת מול אמו יבוא לידי ביטוי דרך קול הכלה, שנאלצת בלית ברירה לעמוד בחזית מול אותה אם ולהגן על עצמה ועל התא המשפחתי החדש שיצרה עם בן-זוגה.
יחסי כלה-חמות עלולים להסתבך גם כאשר נקודת ההתחלה היתה טובה, וכניסת הכלה למשפחה אף מימשה את הציפיות של החמות. סוג של ציפיה, או שמא פנטזיה, שבת הזוג תהפוך במובן מסויים לבת נוספת במשפחה. לעיתים ציפיה זו משותפת הן לכלה והן לחמות, והיא עלולה להתפתח כאשר לחמות עצמה אין בנות, או לחלופין כאשר הכלה נושאת בקשר מורכב מול אימה. מכאן קצרה הדרך להתמוטטות הפנטזיות ההדדיות..
לעתים גם הכלה עצמה עדין נמצאת בשלב של פרידה ממשפחת המוצא (בעיקר אם מדובר בכלה צעירה, אך לא רק), ועסוקה בקונפליקטים מולה. הקונפליקט עם החמות עלול לשמש טריגר לאותם פצעי ילדות והתבגרות אשר לא טופלו עד כה. לא פעם הכעס על החמות מבטא התקה של הכעס שהדחיקה מול הוריה.
ישנן תרבויות שבהן לקשר עם משפחת המוצא משמעות חזקה במיוחד, והצורך בלכידות המשפחתית גובר על צרכי נפרדות ועצמאות. במשפחות אלו, לרצונותיהם של ההורים משקל רב הגובר לא פעם על צרכי בני הזוג. משפחות אלו יקדשו את הציות להורים, ויפעילו סנקציות כנגד כל ניסיון למרוד בהם כאוטוריטה. פערים תרבותיים יכולים להסביר חלק ניכר מהקונפליקטים, ומהפחד של כל אחד מבני הזוג לאבד את הזהות הייחודית שלו בתוך המשפחה החדשה. הסבר נוסף מדגיש דווקא את פערי הדורות המתקיימים לא פעם בין כלות לחמות. פערים אלו יוצרים שוני בתפישות ובציפיות, הן בנוגע ליחסי חמות-כלה (מי מחליט מה? כמה חמות אמורה לעזור?) והן בנוגע לנושאים רחבים יותר, כמו ניהול משק הבית, חינוך הילדים וכיו"ב.
קושי ביחסי חמות-כלה מצמצם פעמים רבות את תפקיד הסבתאות ואת מקומה של המשפחה המורחבת בחיי הזוג והמשפחה. מחיריו של הצמצום עלולים להיות בידוד של הנכדים והחמצת היחסים עם סבים, סבתות ובני דודים, וצמצום העזרה אותה יכולים בני הזוג לקבל מהמשפחה המורחבת.
במקרים קיצוניים הקונפליקט הקשה מביא לניתוק היחסים בין משפחת המוצא והבן וזוגתו. נתק זה אמנם יוצר הקלה במתיחות אך מתחת לפני השטח גועשות תחושות אשמה, כעס וגעגוע. הבן עלול לנטור טינה לבת הזוג אשר כביכול "הביאה אותם למצב" בו יצטרכו לבחור בין שני קשרים משמעותיים.
אז מה כדאי לעשות?
חשוב להבין את מורכבות היחסים ולא להכחישה, ולנסות ללבן את הקשיים הצפים עוד טרם החתונה, תוך מיסוד "חוזה" זוגי ומשפחתי באשר לגבולות הקיימים בין בני הזוג לבין משפחות המוצא.
על בן הזוג לסרב לשמש כספוג לטענות כלפי בת הזוג, ביקורת ושיפוטיות ולעבוד על נפרדותו מאימו. הצבת גבולות שלו מול משפחת המוצא ושמירה על זוגתו היא תנאי הכרחי ובלעדי להצלחת הקשר הזוגי! מחובתו להמנע מעמדת ה"משקיף מהאו"ם".
אירועים משמעותיים בחיים הזוגיים כמו רכישת בית, לידה, מחלה, משבר כספי וכיו"ב, מלווים לא פעם בציפיות ממשפחות המוצא. ללא תיאום ציפיות ושיחה גלויה על הציפיות ההדדיות, עלולות להתקבע תחושות שליליות, אכזבות ותסכולים אשר מביאים לריחוק ועימותים. ההמלצה לתיאום ציפיות רלבנטית לא רק לחמות והכלה אלא גם לבני הזוג, אשר עשויים להגיע לקשר הזוגי עם תפישות וציפיות שונות בנושא.
הטיפול יאפשר הצפה וליבון של הקשיים שתוארו, תוך ניסיון לייצר גבולות ברורים של התא המשפחתי החדש ושמירה עליהם.
שלכם ובשבילכם,
רויטל רגב.