מהו "גזלייטינג" ומה בינו ובין אהבה?

גזלייטינג (Gaslighting) הוא מונח המבטא התנהגות מניפולטיבית המתרחשת במערכות יחסים שונות: קשר זוגי, מקצועי, חברי או אחר עם אנשים בסביבה הקרובה. מדובר בסוג של התעללות רגשית מתוחכמת מאוד, המביאה את האדם לכדי פקפוק והטלת ספק בתחושותיו ובמחשבותיו, לעתים עד לכדי תחושת אובדן שפיות. הספק מתקיים גם סביב אירועים אמיתיים שחווה האדם וזיכרונות שנושא בתוך אותה מערכת יחסים פוגענית.

המניפולציה הרגשית היא בעיקרה טקטיקה פסיכולוגית המופעלת על האדם, שתכליתה לערער אותו ואת תפישותיו, באופן המטיל ספק ביכולת השיפוט ובוחן המציאות של שלו. הגזלייטר ישתמש בחצאי אמירות, רמזים ומילים בלתי מזיקות לכאורה, ויפתור עצמו מאחריות ומנקיפות מצפון כלשהן מול האחר, תוך הכרת הנקודות הרגישות אצלו וניצולן.

מקור המונח הינו בסרט משנת 1938 אודות בחור בשם גאס, המתמרן את אשתו כדי לשכנעה שמאבדת את שפיותה. מכאן שהביטוי השכיח של המונח הינו בקשר זוגי.

מיהו ה"גזלייטר"?

הגזלייטר מאופיין לעתים קרובות בכריזמה רבה וקסם אישי או בהפרעת אישיות נרקיסיסטית / אנטי סוציאלית. הוא יתקשה לחוש אמפטיה כלפי האחר ולהבין את רגשותיו וחוויותיו ולרב יהיה עסוק בלתבוע תשבחות מן הזולת לעצמו. הנרקיסיסט מאופיין גם בראיה גרנדיוזית של עצמו ושל עתידו ובתחושת חשיבות עצמית שאינה מותאמת למציאות. ממקום זה תגובתו לביקורת הסביבה תהיה בזעם רב…

אדם זה, גם אם יגיע לטיפול נפשי, יכולת התובנה שלו תהיה נמוכה מאוד והוא יסרב להכיר באחריותו למתרחש.

 מהם סימני הגזלייטינג?

בשלב הראשון הגזלייטר ישאף ליצירת יחסי אמון ואינטימיות בצורה מהירה מאוד, שמטרתם לייצר תנאים להחלת המניפולציות על הצד השני. לעתים זה מתחיל בשקרים קטנים וחמקמקים… בקורת או הטלת ספק לא תתקבלנה כמובן, ובתגובה להן יוחמרו השקרים. הוא ישקיע מאמץ רב בהנמכת הצד השני וערעור תפישת המציאות שלו, לעתים תוך הסתת הסביבה הקרובה נגדו ותחת מסווה של גילוי דאגה כנה לשלומו המתערער… באופן זה מתחזקים יחסי התלות בקשר, והגזלייטר הופך במהירה לאדם היחיד לכאורה שהצד השני יכול לסמוך עליו. ממקום זה הצד השני ירבה להתנצל בפני הגזלייטר ולחוש אשמה על תפישתו ה"מעורערת". בשלב מסוים אף ימציא לעצמו תירוצים והצדקות למעשי הגזלייטר ויגונן על מפני הסביבה שתנסה להאיר את עיניו. בשלב זה הצד הסובל יסתיר מידע אודות הגזלייטר, כחלק מתהליך הגוננות על הקשר עימו. כך נוצר ריחוק מהסביבה ואף בידוד חברתי.

גזלייטינג בא לידי שימוש לעתים קרובות ככיסוי על בגידה בקשר זוגי ולשם הכחשתה, כך שמוקד הבעיה מוסת אל הנבגד ה"חרדתי פרנואידי ההוזה".

האם באמת הצד השני הוא "קורבן" של הגזלייטר?

התשובה היא לא! הדבר תלוי ברמת המובחנות שלו המייצרת הסכמה להיות בסוג כזה של מערכת יחסים.

אז מהי בעצם "מובחנות"?

מובחנות היא היכולת לאזן בין הצורך לעצמאות ואינדיבידואליות לבין הצורך לתחושת שייכות. ככל שהאדם מובחן יותר – הפער בין שני כוחות אלה קטן.  זוהי היכולת להישאר מחוברים לעצמינו, לרגשות ולמחשבות, ועדין להיות בקרבה עם האחר באופן מווסת שאינו תגובתי. אנשים עם מובחנות נמוכה יפעלו בד"כ מן הקצוות (אינדיבידואליות מוחלטת או שייכות עד לכדי טשטוש ה'עצמי'), אך רובנו נמצאים איפשהו על הרצף של רמת מובחנות. תוך כדי שאנו מתפתחים, אנו נעשים מובחנים פיזית ורגשית ממשפחת המוצא שלנו, על פיה נקבעת גם רמת המובחנות שלנו בדרך כלל – משם היא מועתקת. אנו נוטים, באופן לא מודע, לבחור לעצמינו פרטנרים (חברים, בני זוג או עמיתים) בעלי רמת מובחנות דומה לזו שלנו. על אף הנטייה לקוטב מסוים, לעתים נתנדנד בין שניהם.

יוצא מכך, שככל שהאדם מובחן יותר, ניתן לומר שהוא בוגר יותר, עם הערכה עצמית מגובשת, ולכן יטה פחות לפתח יחסי תלות עם האחר ולהיות למרמס על ידי גזלייטרים למיניהם.

אז מה קורה בעצם בטיפול?

התהליך הטיפולי, אם כן, שואף ליצירת מובחנות זו, תוך הבנה עמוקה של התנאים הראשוניים שיצרו את העדרה. התהליך מייצר קשיבות למחשבות ולרגשות האותנטיים דרך הגדלת המודעות האישית וההקשבה פנימית.

המטרה היא לייצר תחושת עצמי איתנה ויציבה, לעומת זו המשוקפת לנו מבחוץ על ידי קבלה ותיקוף של האחר אותנו. כשאנו שם, נוכל לזהות ביתר קלות גם מצבי קיצון של גזלייטינג שדורשים שינוי או במקרים קיצוניים ניתוק הקשר.

שלכם ובשבילכם,

רויטל רגב.