משבר גיל המעבר – מהו וכיצד צומחים ממנו?
משבר אמצע החיים, הנקרא גם משבר גיל המעבר, פוקד אותנו, גברים ונשים, בדרך כלל בתחילת שנות ה- 40 ועד לערך גיל 50. לעתים, בעיקר בקרב נשים, מתחיל המשבר עוד קודם, בסוף שנות ה- 30.
בדרך כלל מדובר בנקודה משברית, בה אנו נקראים לבחון מחדש את חיינו, לשאול שאלות ולפגוש התלבטויות. בעשור הזה, שנות ה-40, רובנו חיים בתוך תא זוגי, משפחה והורות, במרוץ של חיי הקריירה, ובליווי תהליך ההזדקנות של הורינו, תוך התבוננות גם על הדור הצעיר יותר..
אובדן הנעורים מקבל יתר משמעות, בעיקר מול המראה (עוד קמט? עוד פחות שיער..?) וישנה הבנה כי השנים היפות מתרחקות להן.. לעיתים, שנים אלו מלוות גם בשינויים משבריים נוספים, כדוגמת אובדן הורה/ים, גירושין, עזיבת הילדים את הבית (או לחילופין התחושה שהם פחות זקוקים לנו) וכו'. חלקינו, בעיקר זה הנשי, נאבק מאוד עם התהליכים הטבעיים של הגוף, ופונה לענף הפלסטיקה המתרחב יותר ויותר..
בשלב זה אנו עסוקים לרב בשתי שאלות מרכזיות:
- מה אני כבר לא..( צעיר/ה ויפה כבעבר, הורה לילדים קטנטנים..). כאן מתחילים בדרך כלל תחושת האובדן ותהליך האבל גם על היכולות האחרות שלנו, שאינן כתמול שלשום, כדוגמת היכולת הקוגניטיבית והמנטלית (הזיכרון שמתערער, הראייה, השמיעה..).
- מה אני עדין לא: החלומות, המאווים הכמוסים שטרם הוגשמו וכו'. לצד שאלה זו מגיעה גם הדחיפות להגשמת אותם רצונות שחיכו בהמתנה, בדרך כלל בליווי תחושת ״It's now or never״…
עוד אתגר שפוקד רבים בגיל הזה, הוא שיפוט עצמי לגבי ההיסטוריה האישית. האדם נזכר בחייו, בוחן עצמו, בוחן את החלטותיו, סוקר אירועים ושואל מה יכל לעשות אחרת. השאלות המתדפקות על דלתנו הפנימית הן: "האם אני על המסלול הנכון?" ו"לאן פניי?". לעתים בלתי נמנעת המחשבה שיכולנו להיות במקום אחר, מסופק יותר, שלם יותר, ומשם נובעת הדחיפות ל"חישוב מסלול מחדש..". עשויים להתעורר פנטזיות נושנות, קונפליקטים רדומים ורצון לבחינה עצמית מעמיקה סביב כל תחום בחיינו כמעט.
ההכחשה לגבי האינסופיות של הזמן קצת נסדקת… זה הגיל בו פחד המוות מצליח לפרוץ את סכר ההכחשה הבריא שלנו..
גיל המעבר אצל נשים – (Menopause)
מדובר בגיל בו המחזור החודשי נפסק, בדרך כלל סביב גילאי 47-52. האישה חווה שינויים הורמונאליים המביאים בין השאר לגלי חום, נשירת שיער, השמנה, הפרעות שינה, ירידה בחשק המיני ועוד.
ברמה הרגשית: תנודות במצב הרוח ולעתים אף דכאון וחרדה. עלולה להופיע גם תגובתיות רגשית גבוהה יותר, שתתבטא בהתקפי בכי, כעס, או נתק רגשי.
קיימת הסכמה על כך שהשינויים במצב הרוח בגיל המעבר מופיעים גם אצל נשים שלא חוו קשיים נפשיים במהלך החיים. עם זאת, בקרב נשים שהתמודדו עם הפרעות נפשיות וקשיים רגשיים טרום גיל המעבר, צפויה החמרה סימפטומטית גדולה יותר.
סימפטומים נפוצים למשבר אמצע החיים:
1.רצון לפרק מסגרות: להתפטר, להתגרש, למצוא עיסוקים חדשים ולעתים גם לדלל קשרים עם חלק מהחברים/ות.
2. התאהבויות וקשרים מחוץ לנישואין.
3. נטיה להאשמה עצמית בתחום ההורות ("לא הייתי איתם מספיק.."), ו/או לגבי העדר התפתחות מקצועית מספקת.
4. עיסוק מוגזם ואובססיבי במראה החיצוני (ניתוחים, השתלות שיער, ספורט מאומץ לחיטוב..), כמו גם בבריאות ובקניית תרופות ותוספי תזונה.
5. חיפוש השקעות ופתרונות להכנסה פסיבית ורכישה של מוצרים שתמיד רצינו תוך תחושת ה"אין מחר"..
6. שימוש מוגבר בסמים, אלכוהול או תרופות.
7. יציאות מוגברות ותכופות מהבית.
8. דיכאון ועצבות בגין חוויית האובדן והשינוי המתרחש, או כתוצאה משינויים משמעותיים אחרים כאמור לעיל.
השינויים הפיזיים וההורמונליים המתרחשים בגופינו, בשילוב הרצונות העמוקים המתעוררים לצמיחה והתפתחות עם תחושת הסופיות ברקע, הם הטריגרים המשמעותיים למשבר.
זוגיות באמצע החיים
כאמור, חלק מהשאלות והתהיות המתעוררות באופן טבעי קשורות גם לטיב הזוגיות שלנו. לעתים מתחדדים להם פערי ההתעניינות בין בני הזוג, בשל התחביבים החדשים שנוספים לבקרים, והעיסוק בעניינים מחוץ לבית. הילדים פחות תלויים בהוריהם, ומפנים להם זמן שאינו תמיד נחוץ או מבוקש לכולם.. בני זוג שלא השקיעו די בזוגיות עלולים לעמוד מול חלל ריק חדש.
הורים שהביאו ילדים בגיל מאוחר עלולים להתקף בחוסר סבלנות כלפיהם ותחושה כי אלה גוזלים את מנוחתם וזמנם הפנוי.
החשיפה לפיתויים מבחוץ מתעצמת, כשהעולם החיצוני נראה פתאום כפנטזיה ורודה לכאורה.. מטופלים מתארים לרב את החוויה בבית כתחושת "כלא", כאשר החיים לבד נראים משם לכאורה משוחררים וחופשיים יותר.. עפ"י רב הפנטזיה היא להתרגשות חיצונית סוחפת כמו בגיל הנעורים.
אז מה עושים?
כאמור, בתקופה זו מתחיל באופן טבעי תהליך האובדן, שאין להתכחש אליו.. יש לתת לו מקום ולאפשר אותו לעצמינו. לצד תהליך זה, ואולי בסיומו, עם ההשלמה לגבי המצב החדש, יש לזכור כי גם שלב זה הינו הזדמנות לגדילה! המצב החדש מביא עמו מתנות חדשות, שכן, כעת אנו אלה המצויים בעמדת בעלי ניסיון החיים, החכמה ויכולת ההתבוננות הרטרטספקיבית העמוקה. בעקבות משבר זה, רבים הצליחו להפוך את חייהם למלאי משמעות!
ישנו גם שחרור מתפקידים מסוימים, מתישים לעתים (גידול ילדים בגיל הרך כבר אמרנו..?), ופניות אמתית לעיסוק בעצמינו. כל זאת הן באמצעות הגשמת אותם חלומות כמוסים שהמתינו שנים (או לפחות חלקם..), והן בהזדמנות הפז להתבוננות פנימית מעמיקה. התבוננות בוחנת של "לאן פניי והיכן ברצוני להיות".
אנשים רבים פונים בשלב זה לקבלת עזרה מקצועית, המסייעת בחידוד ובהבנת עצמינו ורצונותינו המחודשים.
שלכם ובשבילכם,
רויטל רגב.