מיניות בגיל הרך – איך נדבר על זה עם ילדינו?
ילדים בתקופתנו מוצפים ע"י המדיה בתכנים מיניים מבלי שיהיו להם הכלים הקוגניטיביים והרגשיים לעבד אותם. האינפורמציה הזאת נותרת פעמים רבות בלתי-מובנת ונטולת הקשר עבור הילד הרך, וככזאת עלולה לבלבל ולהציף אותו, ולגרום לו להתנהג באופן שיפגע בו ובאחרים. כיוון שלא ניתן להגן על ילדים באופן מוחלט מפני חשיפה לתכנים מיניים שאינם תואמים את גילם, חשוב מאוד לחנך אותם בבית למיניות בריאה ולאהבה ולספק להם מודלים בריאים לחיקוי התנהגותי.
כדאי מאוד להתחיל את החינוך למיניות כבר בגיל מוקדם, בעיקר משום שגיל ההתבגרות נוטה להופיע מוקדם יותר אצל ילדים בחברה המערבית. אם פעם בנות היו מתחילות את גיל ההתבגרות בגילאי 12-13, היום רבות מהן מראות סממנים משניים וראשוניים של התפתחות מינית כבר בגיל 8-10. כיוון שההתפתחות המינית הפיזיולוגית מקדימה את זמנה, וכיוון שילדים מוצפים בתכנים מיניים בתוכניות הטלוויזיה, חשוב מאוד להניח אצלם כבר בגיל צעיר תשתית לתפיסה בריאה של מין ואהבה. בכל גיל יש לחשוף את הילדים בהדרגה רק למה שהם מסוגלים לקלוט ולהתמודד איתו.אין הכוונה למנוע מילדים להיחשף להתנהגויות מיניות, כיוון שילדים קולטים מגיל צעיר מאוד מסרים על מיניות ואהבה כפי שהם משתקפים מהאינטראקציות המשפחתיות. הורים משדרים לילדיהם את עמדותיהם לגבי מין גם אם אינם מזכירים במפורש את המילה "מין" או מכנים את אברי המין בשמם. הורים שרואים במין פעילות נורמאלית, חיובית ומהנה, יספקו לילדיהם בסיס לפיתוח גישה דומה למין בחייהם הבוגרים. ילדים מגיל 3-5 כבר לומדים שלנשים ולגברים יש אברי מין שונים. לכן, רצוי לדבר על אברי המין באופן הכי טבעי שניתן ולהשתמש במילים המקובלות לאברי המין (פין ופות).
כוחה העיקרי של הטלוויזיה הוא בהצגת דימויים חזותיים. הטלוויזיה עובדת על חוש הראייה וחוש השמיעה גם יחד. כל דבר שאנו צופים בו בטלוויזיה יוצר תחושה של עכשוויות ואותנטיות. בחשיפה לתכנים מיניים בקרב ילדים ונוער ישנה השפעה מאיצה על ההתפתחות המינית, בייחוד בגיל ההתבגרות בו גדל הצורך לחקות את קבוצת השווים, שצופה גם היא באותן תכניות. תפקידם של המבוגרים, אם כן, הוא להדריך את הצעירים לצפייה חכמה ונכונה.
אז מה עושים?
כמבוגרים האחראים על שמירת רווחתם הנפשית של ילדינו, מתפקידנו להתלונן לרשויות המתאימות על תוכניות שאינן תואמות את גיל הצופים השכיח בערוץ או שיש בהן בכדי להציף. מחובתנו כהורים גם לפקח היטב על מידת החשיפה של ילדינו לאינפורמציה תואמת גיל, ולהגביל צפייה בערוצים מסוימים בעת הצורך.
מעל לכל, תפקידינו ללמד את הילדים להיות צרכנים נבונים של כלי התקשורת, באמצעות הנחיה והכוונה של דפוסי הצפייה (בבחירת התכנים וההחלטה על משך הצפייה).
קל יותר להנחות ילדים בגיל הגן וביה"ס, אך קשה יותר להנחות מתבגרים… ככל שהגיל עולה, תהיה יכולת לשכנע ולהשפיע רק למבוגר משמעותי ובעל אוטוריטה גבוהה.
יש לקחת בחשבון כי בגילאים מסוימים, עיסוק רב במיניות תואם את השלב ההתפתחותי: בשלב האדיפאלי (גילאי 4-7), ובשלב הגניטאלי – גיל ההתבגרות. בגילאים אלה קיים קושי גדול יותר לאבחן האם עיסוק יתר במיניות נובע מסקרנות המותאמת לשלב,או שזו תוצאה של חשיפה למיניות לא מותאמת.
בשלבים אלו, בשל הסקרנות המינית המותאמת לגיל, הילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר להיפגע, כיוון שהם פחות יירתעו מהכוונה של האחר לתחום המיני.
אילו מסרים כדאי להעביר לילדים בגיל הרך לגבי מיניות?
– הגוף שלנו הוא רק שלנו ויש לנו זכות מלאה להחליט אם ילד אחר יגע בנו במהלך משחק (כאן כדאי ללמדם אסרטיביות).
– אוננות זהו צורך טבעי ובריא שיש לקיימו בפרטיות.
– אסור לגעת, לנשק או לחבק ילד אחר ללא הסכמתו.
– תמיד נשארים בלבוש מלא כאשר משחקים עם ילדים אחרים.
שלכם ובשבילכם,
רויטל רגב.